שיתוק עצב הפנים (פציאליס) 

שיתוק עצב הפנים פוגע בחולים בכל טווח הגילים, ושכיחותו שווה בד"כ בגברים ובנשים. השיתוק יכול להגרם באנשים בריאים ומסיבה לא ידועה (שיתוק ע"ש Bell), או בעקבות לחץ על העצב ע"י תהליך גידולי במוח או סמוך לבלוטת הרוק. השיתוק יכול להיות זמני או קבוע, ובהתאם לכך גם נקבעת מדיניות הטיפול בתופעות הנלוות.

שיתוק עצב הפנים יגרום לחולשה של חלק משרירי הפנים, ובייחוד אותם שרירים האחראים על סגירת העפעפיים. חוסר סגירה חלקי או מלא של העפעפיים עלול לסכן את גלגל העין; לגרום להתייבשות מהירה של העין, להווצרות "פצעים" או כיבים בקרנית, ואף לסכן את הראיה.

הטיפול העיני בשלבים הראשונים של המחלה או במצבים בהם השיתוק הוא קל יחסית, הוא ע"י תחליפי דמעות וחומרי סיכה השומרים על לחות העין.

במקרים הקשים יותר יש צורך בהתערבות ניתוחית של רופא עיניים אוקולופלסטיקאי לצורך הגנה על גלגל העין או מתוך מטרה לשפר את המראה הקוסמטי של המטופלים.

הניתוחים אותם ניתן לבצע הם חיזוק של העפעף התחתון השמוט, סגירה של זוית העין ("טרזורפיה"), הכנסת משקולת זהב או פלטינה לתוך העפעף העליון (ראה תמונות בהמשך), הסרת עודפי עור מהעפעף העליון (בדומה למתיחת עפעפיים), והרמה של גבה שמוטה (דרך חתך מעל הגבה או בצורה אנדוסקופית).

קיימת חשיבות עצומה לבדיקה יסודית מקדימה של העיניים ע"י רופא עיניים שהוא גם מומחה לניתוחי עיניים פלסטיים (אוקולופלסטיקאי). ההחלטה על סוג הניתוח וביצועו המדויק תלויים בניסיונו ומיומנותו של המנתח, ובעזרתם ניתן להגיע לתוצאות תפקודיות וקוסמטיות מצוינות, ולשוות מראה סימטרי לשתי העיניים, תוך הגנה מירבית על העין הפגועה.